סֶבַּסְטְיָאן. כְּשֶׁאֲנִי סוֹף סוֹף פּוֹנֶה לַחֲזוֹר הַבַּיְתָה, הַשָּׁעָה כְּבָר מְאֻחֶרֶת בַּעֶרֶב. שַׁבְתִּי לְדִירָתָהּ שֶׁל וַלֶרִי שׁוּב, אַךְ לֹא הָיָה דָּבָר נוֹסָף לִמְצֹא מִלְּבַד מָה שֶׁהַיְּחִידָה כְּבָר לָמְדָה. לָקַחְתִּי מֵהֶם אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלָּהּ, בַּתִּקְוָה שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ הַמִּסְפָּר הַחָדָשׁ שֶׁל זַאיָה, אֲבָל אֵין כְּלוּם. אֲנִי תוֹהֶה אִם יֵשׁ לָהּ טֶלֶפוֹן נוֹסָף וּמְב