"זאיה!" ואלרי מסתובבת אלי ברגע שהנשים עוזבות את השירותים. "סליחה, התפזרתי." אני מנענעת בראשי, מנסה לנקות אותו. "את באמת בסדר? אני יודעת שיש פה הרבה לעכל, אבל אני באמת צריכה שתקשיבי," לוחשת ואלרי בדחיפות. "אני יודעת, ואל, אני מצטערת," אני עונה. "אני פשוט... סבסטיאן המשיך הלאה ועושה מה שהוא רוצה. אני לא מבינה למה הוא לא הופך אותה ללוּנָה שלו. היא נושאת את הילד שלו. מה עוד אנשים רוצים?" חלק ממני רוצה