זאיה. לא הצלחתי להתרכז בשום דבר כמו שצריך אחרי זה וביקשתי מגברת ווטסון אם אפשר לעזוב מוקדם כי אני לא מרגישה טוב. אני לוקחת את רשותי וממהרת הביתה, נואשת לספר לאמא מה קרה. כשאני מגיעה לבית הקטן בן שתי הקומות שאנחנו שוכרות, אני פותחת את הדלת ונכנסת פנימה, מתקבלת על ידי המסדרון החשוך. "אמא?" אני קוראת כשאני סוגרת את הדלת בשקט מאחורי ואני מניחה את התיק שלי. היא לא עובדת היום, אז איפה היא? "אמא!" "זאיה?