סֶבָּסְטִיָּאן.
דפיקה חזקה על הדלת גורמת לי לקפוץ. הדפיקות הבלתי פוסקות בראשי גורמות לי להירתע, קול ההלמות רק מחמיר את המצב.
"תפסיק." אני נוהם כשהדלת נפתחת בחוזקה וחושפת את ג'אי העליז והנמרץ להפליא.
למה לעזאזל אנחנו חברים?
"קום והאיר, קאפקייק!" הוא אומר, מטביע את שקית הנייר של מה שאני יכול להבין שזו ארוחת בוקר לפי הריח, לפני שהוא מניח כוס קלקר של קפה חזק לידה.
אני מניח שיש לו שימושים.
"אני מקווה ש
















