"זאיה."
"נאיה!" קולו של אטיקוס קורא, ואני קופאת.
השם שהוא אמר שהוא יקרא לי בו... אוי לא...
אני מסתובבת בחן ומסתכלת עליו, מחייכת בבהירות.
שיערו החום מסודר לאחור, מה שגורם לו להיראות חד יותר בלי הבלגן הפרוע שבדרך כלל יש לו. הוא לובש חליפה אפורה כהה שגורמת לעיניו להיראות קצת בהירות יותר, בשילוב עם מסכה ועניבה בצבע כחול-ירוק.
"אטיקוס," אני עונה, מנסה לגרום לקולי להישמע קצת צורם.
הוא ידע... אין מצב שאפ
















