זאיה.
שלוש שנים לאחר מכן…
אני שולבת את אצבעותיי זו בזו, ומניחה את מרפקיי על השיש המבריק של משרדי המנהלים בקומה העליונה. אני לועגת בזמן שהאיש שלפניי ממשיך להאריך בדברים.
אני מרימה גבה ולבסוף מתערבת. "מר סנטוני, הזמן יקר, ויש לי מקומות להיות בהם, עסקאות לסגור וכסף לעשות. אז, האם נעבור להוכחה שהרישומים של החברה מראים?"
פניו מלבינות כשהוא מהדק את שפתיו לקו צר. "את טועה טעות מרה, גברת טוסן! אני יכול לה
















