מתעלם מהזין הפועם שלי, אני נשען לאחור ומביא איתי את גרייס, ממקם אותה בחיקי ומתנדנד איתה קדימה ואחורה. "יהיה בסדר, מותק. אני מבטיח. המטוס הזה בטוח. את בטוחה. אני לא אתן לשום דבר לקרות לך. לעולם." היא מתכרבלת לתוכי, מסתירה את פניה בצווארי ואלוהים אדירים, זה מרגיש כאילו בית החזה שלי נקרע לרווחה. האם זה נורמלי? "גרייס, בבקשה. את תפסיקי לפחד מיד," אני אומר, ונשמע חנוק. היא מרימה את ראשה, וחלק מהפחד שלה