סברינה מתרוממת על ידיה, מנסה לקום. מזועזעת. מתנשפת. "תפסיק—" אבל אני מזנק מעליה, מכופף את ברכיה עד הכתפיים, מצמיד אותה לכורסה בפה שלי, שיני החשופות מול שפתיה הפתוחות. "תסתכלי לי בעיניים ותגידי שאת לא רוצה את זה." נשימותינו החמות והמתנשפות מתערבבות בינינו. כשהיא ממצמצת במהירות, ידה מתהדקת על חזית חולצת השמלה שלי, אני מופתע מגל של חרטה. של...חיבה. כלפיה. זה גורם לי לדבר בלי לחשוב. "אני ממזר. אני לא