שתים עשרה שנים מאוחר יותר... אני נשען לאחור בכיסא שלי ומותח את רגליי בזמן שאנה נעה ביניהן. היא החליטה מזמן שהיא רוצה להשתמש בשם שהוריה הביולוגיים נתנו לה כי זה על שם האישה שאהבה אותה יותר מכל. אחרי ששמעה את אביה המזויף קורא לה בשם שנתן לה, היא החליטה שהיום הזה תהיה הפעם האחרונה שתשתמש בו. אחרי הכל, כל מסמך שהיה לנו קראו לה אנה כשהלכה לבנק בגרמניה. "לא, אנחנו לא נהיה נוכחים," אני אומר לטלפון בזמן ש