אמה של גרייס פותחת את הדלת לרווחה ומאפשרת לי להיכנס, האומללות שלי מתרבה כשאני רואה שהם כבר ארזו קופסאות, כנראה למקרה שאזרוק אותם לרחוב. תמונות של גרייס בכל שלבי חייה נשארות על הקיר, עם זאת, ויורות את הלב שלי לתוך הפה שלי. אנחנו נכנסים לחדר בחלק האחורי של הדירה בת שלושת החדרים והאישה מצביעה על מיטת יחיד קטנה בפינת החדר, מדף בנוי בראש המיטה, עמוס ספרים. פשוט וקטן. לא ראוי למלאכית שלי. מעולם לא הייתי