משהו קורה לי בתוך החזה. זו תחושה של הפשרה. הקור נמס – וזה קורה קצת יותר בכל פעם שאני מסתכל על גרייס. אני מנחה אותה במעלה המדרגות לתוך המטוס שלי, נועץ מבטים זועמים באיש שתדלק את המטוס על כך שהוא בוהה ברגליה שנייה אחת יותר מדי. תחושת בעלות שוקעת בי כמו ציפורניים ארורות ואני כמעט מתחרט על ההחלטה שלי להוציא אותה מחוץ לביתי. אולי אני צריך לכלוא אותה בחדר השינה שלי לפחות חודש עד שהיא תתרגל להיות שלי ורק