זה ברגע שאנחנו נוחתים בשדה התעופה שהאימה מתחילה להתגבר בבטני. פריז הייתה אגדה, אבל המציאות חודרת במהירות. וויליאם סוחב אותי מהמטוס ושומר אותי על ברכיו בחלק האחורי של הלימוזינה. אני נצמדת אליו, שואפת את הריח הגברי מצווארו כמו חבל הצלה. הרשיתי ליותר מדי זמן לעבור בלי לספר לוויליאם את האמת. אבל אני חייבת להאמין שהוא יבין. אני חייבת להאמין שהאדם שהוא הפך להיות יהיה רחום וסבלני. הוא כבר לא אדון האחוזה,