כאשר דלת המשרד נסגרת אחרי בראיינט, לוקח לי כמה דקות למלא שוב את הריאות שלי באוויר. הן ריקות לגמרי. זה מה שהוא עושה, זה מה שנראה שאנחנו עושים ביחד. שואבים את החמצן ישר מהחדר. אנחנו משתמשים בכל גרם ממנו כדי להתקיים אחד סביב השני תחת משקל התחושה. של אהבה. "מה אני הולכת לעשות?" אני לוחשת, מנגבת את עיניי הלחים. אני מסתובבת בכיסא שלי ומסתכלת על המחשב שלו שיושב בשקט על השולחן שלו. אין סיסמה. הכל ממש שם.