הכלא הוא בדיוק נורא כמו שכל אחד מבחוץ מדמיין אותו. בידוד? זה גיהנום עלי אדמות. אחרי שלושה ימים בצינוק, הסוהר ניגש ופותח את דלת המתכת, ושולח שבריר אור אל החלל החשוך. זה בטח מהירח כי מאוחר. "אריץ, אתה בחוץ," הוא פוקד כשהוא מקיש במקל הלילה מעץ שלו על הסורגים. אני קם מהרצפה ומשפיל את ראשי. התא לא גדול מספיק כדי שאוכל לעמוד ישר, והשרירים שלי מוחים על כך שהם מכווצים כל כך הרבה זמן. למרבה המזל התפרים שלי