תחושה של מודעות מצמררת את עורי, במיוחד כאשר פיו הפתוח נגרר מאחורי אוזני, מנצל את פיסת העור הרגישה הזו. "למה נכנסת לכאן?" "ניסיתי שלא." הוא נשמע מתוסכל. "אבל זה...אני לא יודע, השריפה הזו בבטן שלי לא עוברת. זה שם מאז מה שקרה למטה. אני חושב שזו אשמה." ניכר שההודאה הייתה כואבת. "אני לא יודע מה לעשות עם זה." מדוע הכנות שלו גורמת לברכיי לרעוד? "אתה יכול להתנצל." "אני אף פעם לא מתנצל." חזהו מתנשף פעמיים