אחרי הפטפוט הקטן שלנו, הלן שכנעה אותי ללכת לאכול ארוחת ערב, למרות שסירבתי בטענה שאין לי תיאבון. "נו באמת, אכלת רק ארוחת בוקר מאז הבוקר. אני יודעת שאת רעבה עכשיו," היא אמרה. "אני לא רעבה," התעקשתי. "נו, בואי, הארוחת צהריים תתקרר," היא אמרה, משכנעת אותי. למרות שהייתי רעבה ובקושי אכלתי מספיק בבוקר כי הייתי על קוצים מהמבטים של אוון, עדיין לא הצלחתי לגרום לעצמי לרצות לאכול משהו. הייתי מדוכאת ואוכל היה