ישבתי ועבדתי בשולחן העבודה שלי במשך שארית היום. כשהגיע הזמן ללכת הביתה, הרמתי אליו מבט. "להתכונן כדי שנוכל ללכת ביחד?" "לא, אני צריך לעצור קודם במקום כלשהו," הוא אמר, וסימן לי להתקרב. ניגשתי למקום שבו הוא היה, והוא טפח על הירכיים שלו, והורה לי לשבת עליהן. "זה גם גורם לי עצב," הוא אמר, וליטף את השיער שלי. "אבל אני אחזור הביתה הלילה, אל תדאגי." "בסדר," משכתי את עצמי אחורה, השפתיים שלי בשפתון עצוב. "