"את," בת דודתי קמה על רגליה. "אני שומעת את ההלם והגועל בקולה." "את המראיינת לתפקיד הזה!" בת דודתי צעקה. חיוך זדוני מצא את דרכו אל פניי. "הא, מי היה מאמין שבת דודתי המפונקת תגיע אי פעם לחברה שלי כדי לקבל עבודה?" "זה כל כך לא הוגן. איך את המראיינת? ראיתי הכל עלייך בחדשות. זה נכון שניסית להרוס את חייו של אותו גבר. ידעת כל הזמן שהוא בעצם לא היה נכה?" פניי השתקות נתנו לה את התשובה שהייתה צריכה. "וואו.