בהיתי בו בתדהמה. "אני לא מבינה מה אתה אומר!" "צא מהמשרד שלי עכשיו!" הוא נבח. "אבל אני באמת לא עשיתי -" "אמרתי צא!" הייתי המומה. עיניו היו אדומות ואגרופיו היו קפוצים לצידו. צעדתי אחורה לפני שנעלמתי ממשרדו. איך הוא יכול לחשוב שאעשה דבר כל כך זול? זעפתי, בידיעה שאני צריכה למצוא את אנטון, הוא צריך לשלם על כך שניסה לגרור את שמי בבוץ. חשבתי שאעצור אצל דודתי אחר כך ואקח את שאר החפצים שלי, עדיף שכל המזל ה