מנקודת מבטה של ולרי: לא עזבתי אותו עד שלבסוף הוא התרחק, מנשק בעדינות את מצחי. הוא הפתיע אותי, הרים אותי מהקרקע כשהחליק יד אחת מתחת לרגלי והרים אותי בזרועותיו. שמתי את ידי סביב צווארו והנחתי את ראשי על כתפיו. כל הדאגות שלי נעלמו באותו רגע. עמדנו לעזוב את החדר כשהדלת נפתחה בפתאומיות. שנינו סובבנו את הראש לכיוון הדלת ומצאנו את אמבר ואשר. "כמובן שהם כאן ביחד בחיבוקים", אמרה אמבר, "אתה יודע כמה דאגתי?