איזבלה לוקאס עדיין לא חזר. כשישבתי לבדי בחדר האוכל העצום, המשרתות הגישו לי בעדינות את ארוחת הערב בתוך הפאר של הסביבה, שנראה מוגזם מדי עבור אדם אחד בלבד. החדר עצמו היה כמו מתוך חלום, עם רהיטים מקושטים וכלי כסף מלוטשים ששיקפו את הזוהר הרך של הנברשת מעל. אחרי ארוחת הערב, עליתי במדרגות, וספגתי את האלגנטיות של הבית בכל צעד. המסדרון המוביל לחדרי היה מעוטר בציורים ושטיחי קיר, שכל אחד מהם סיפר סיפור של עו