עיניה נפקחו באיטיות, כשקרני הבוקר הרכות קיבלו את פניה. "איזה פרצוף יפה," מלמלה, ממצמצת כדי להתמקד בהבעתו השלווה של לוקאס. עיניו היו עצומות בחוזקה, ריסים ארוכים מרפרפים קלות על לחייו. היא לא יכלה שלא לקנא באורכם; הם נראו אפילו ארוכים משלה. "למה הריסים שלו כל כך ארוכים?" חשבה לעצמה, נימה של קנאה שובבה בקולה. אבל מצד שני, הוא כבר היה יפה תואר בצורה בולטת גם בלעדיהם. "אתה זכר יפה שלא לצורך," לחשה, דוח