השמיים החשיכו עם רדת הלילה, ולמטה, האורחים הגיעו לצלילי שיחות קולניות, מוזיקה וצחוק. איזבלה התקדמה בשקט במסדרונות, שמלתה הכחולה מנצנצת תחת האור הרך של אורות הארמון. "לוקאס?" היא קראה בשקט כשהתקרבה לדלתות המפוארות שתמיד נותרו סגורות. להפתעתה, הן היו פתוחות הפעם, והיא דחפה אותן בעדינות, ונכנסה לחדר שמעבר להן. לוקאס הסתובב אליה, נשימתו נעתקה כשראה אותה. היא נראתה שמימית, חזון של יופי שעצר את נשימתו.