איזבלה אנה דאגה לכל צרכיי, מלבד לכל דבר שקשור לעזיבתי. היא שמרה על שתיקה מוחלטת אפילו כשקיללתי את המעסיק שלה. ביליתי את כל היום בהליכה הלוך ושוב בחדר שקיבלתי, מקללת את לוקאס ואת פניו הנאות. הוא פשוט היה כל כך מעצבן. "זה רע, נובה. הוא הולך לאלץ אותנו להישאר כאן שלושה חודשים!" קראתי. "תירגעי, איסה. הוא לא באמת יעשה את זה," אמרה נובה ברוגע. "אני לא חושבת שהוא יעשה את זה," היא הוסיפה בתקווה. נובה היית