איזבלה עצמה את עיניה, מתכוננת לפגיעה הקרובה. הכאוס הסובב אותה התמזג לדממה מחרישת אוזניים כשחיכתה לגרוע מכל. בדיוק כשחשבה שאבד כל סיכוי, דמות הסתערה קדימה בעוצמה של סערה. זרועות חזקות, נחושות ויציבות, כרכו סביב מותניה, סחפו אותה מהרצפה ברגע. באותו רגע חולף של אימה, היא התעטפה בניחוח מוכר, תערובת של אורן ומשהו מנחם במיוחד. "לוקאס?" תהתה בתמיהה, מוחה סחרחרה מסערת רגשות של בלבול והקלה. רעש מחריד ניפץ