"לוקאס?" איזבלה קראה בשקט, מרחפת בפתח חדר השינה שלו, המואר באור עמום. החדר היה אפוף זוהר רך, צללים רקדו על הקירות כאשר לוקאס עמד ללא ניע, נוכחות דומיננטית במרכז החלל. "כן, רוז?" הוא ענה, קולו עמוק ומהדהד, כשהוא נע בחן לשבת על ספה רכה. "בואי הנה," הוא ציווה בקול גס, עיניו הכהות חודרות מבעד לעמימות. היא היססה לרגע, לבה הולם בחזה, לפני שנכנסה לחדר והתקרבה אליו לאט. הוא צפה בה במבט חודר, עיניו הכהות ז