יושבת שם, אני מאבדת תחושת זמן, עטופה במחשבותיי. אחרי כמה שעות, לאט לאט, אספתי את עצמי וחזרתי למלון, הזאבה שלי שותקת בצערה. כל צעד חזרה למלון הרגיש כבד וכואב, כמו לשאת את משא העולם. הגשם ירד, מציף אותי, אבל בקושי שמתי לב. מחר אעזוב את המדינה הזאת, ברור שאין כאן שום דבר בשבילי. הייתי צריכה משהו להקהות את הכאב המכריע שצרך אותי. הלכתי ישר לבר של המלון. "תני לי את המשקה הכי חזק שלך להקהיית כאב," הזמנתי מהברמנית. "אני צריכה משהו חזק," הסברתי עוד. הוגש לי תערובת ירוקה. "את לא שותה אלכוהול," נובה הזכירה לי בעדינות. "לא אכפת לי. לא ראית מה קרה? כולם דחו אותנו. אף אחד לא רוצה אותנו!" השבתי, קולי נגוע במרירות. שתקה, הזאבה שלי כנראה זועפת בתוכי, תפסתי את הכוס וגרגרתי אותה. הלגימה הראשונה פגעה בגרוני כמו אש מרה, וגרמה לי להשתנק בהלם. ניסיתי שוב, הניסיון השני נסבל מעט יותר. עד מהרה, בלעתי כוס אחר כוס. ראשי נעשה קל, הכאב המשתקק התקהה לערפל מעורפל. שלפוחית השתן שלי כמעט התפוצצה, התנדנדתי בחיפוש אחר השירותים. כשמעדתי החוצה, התנגשתי במישהו - גבר שחיוך זאבי שלח צמרמורות לאורך עמוד השדרה שלי. "את לא דבר קטן ויפה," הוא נהם, עיניו טורפות. "עזוב," נזפתי, וחטפתי את פרק ידי ממנו. איבדתי את שיווי המשקל, מעדתי לאחור, וכמעט נפלתי. הוא מישש אותי שוב. "את יודעת מי אני? אני הבטא של להקה ידועה. אני יכול לפצות אותך מספיק," הוא מלמל, עיניו נוצצות בתאווה כשהוא העביר את כף ידו על פני. בהתפרצות זעם, נעצתי את שיני בזרועו. "את כלבה!" הוא צעק והרים את זרועו. אני מתכוננת ומחכה לכאב הצפוי, זרועו החזקה מתחברת עם פני, אבל הכאב הצפוי מעולם לא הגיע. במקום זאת, עלה ניחוח מענג, שערער את חושי. לאט לאט הורדתי את זרועי, פותחת את עיני למראה מהפנט. "אני חייבת להיות שיכורה כדי לראות גבר יפה כזה בעיר הזאת," צחקתי, שוקעת בחזרה למושבי. ............... לוקאס ישב בבר המלון, תשומת ליבו נמשכה לאישה צעירה מתוסכלת שפרצה פנימה והתיישבה על אחד השרפרפים הגבוהים. כניסתה כבשה אותו מיד, והסיטה את המיקוד שלו מהרהוריו הפנימיים. הוא התבונן בה כשהיא גמעה כוס אחר כוס יין, וכמעט נחנקה בלגימה הראשונה. "מה לעזאזל אני עושה עכשיו?" הוא מלמל לעצמו, קרוע בין הדאגות שלו לבין הסצנה שנפרשה לפניו. כאשר הכתרתו הקרובה כמלך לה לונה מרחפת באוויר, צצו בעיות משפחתיות בלתי צפויות. כמה חודשים קודם לכן, הוא למד על קיומו של אחיו למחצה, תוצר של רומן מחוץ לנישואין של אביו. השתתפות בטקס האירוסין של אחיו למחצה באותו יום הרגישה כמו חובה, חובה של האח הבכור. ואז הוא השתעמם, אותו אח למחצה שלו לא היה שווה כתיבה עליו, הנישואים שלו היו ללא ספק פוליטיים, הציפורניים הנואשות שלו על הכס. ואז הוא יצא בשקט מהחדר ועזב את הטקס והתיישב בנקודה חשוכה של הבר הפרטי. הוא השתלב במקום. משם הוא יכול היה לשמוע את השיחות שהתנהלו, אנשים הביעו את דעותיהם על דברים שהם לא יודעים עליהם כלום. הנושא החם עבור אחד קרה שהוא עליו. ישיבה שם רק עזרה לו לראות עד כמה אנשים בורים באמת. ואז, היא נכנסה, וכבשה את תשומת ליבו מיד. הוא התבונן בה כשהיא שותה, רק כדי לראות אותה מוטרדת על ידי גבר זר. למרות התוקפנות שנפרשה לפניו, אף אחד לא התערב, הגבר היה בבירור סטטוס בטא, אפשר היה להבחין בו מהעמדה היהירה שלו. לוקאס הכריח את עצמו להסיט מבט והתעלם מהזאב שלו שצמא בטירוף ודרש להשתחרר ולפגוע בגבר. נשים שיכורות מותקפות על ידי גברים חסרי מוסר לא היו הבעיה שלו. הוא אפילו לא היה מלך עדיין. הגירוי של הזאב שלו גאה כשגבר מישש בבוטות את הגברת הצעירה, מה שגרם לבקשה הדחופה של ריק לפעולה. "תעשה משהו!" קולו של ריק הדהד בכעס בראשו. "אני לא חושב שאתה צריך להתערב," ג'ייק הזהיר כשהוא הוריד את עצמו לכיסא ליד לוקאס. "מה?" לוקאס הגיב, עיניו עדיין נעוצות באישה המדוכאת. "הזאב שלך על קצה גבול היכולת. העיניים שלך זוהרות," ג'ייק ציין. "מוזר, אתה פתאום מתעניין באישה," ג'ייק מלמל, מביט בנערה הצעירה ובגבר השיכור. "אני לא," לוקאס הכחיש, אם כי הוא מצא את מבטו חוזר אליה בעל כורחו. "היא נראית הרוסה, כנראה נדחתה," ג'ייק ציין, קולו נגוע באמפתיה. לוקאס הביט בו בחוסר הבעה. "כן, זאבים שדוחים את בני הזוג שלהם עבור מישהו אחר זה לא דבר חדש. זה המאה העשרים ואחת," לוקאס הסביר באנחה. "היית יודע אם לא היית זאב; אתה לא יודע כלום על בני זוג," ג'ייק העיר, מסיט את מבטו. לוקאס צפה בגבר הופך למתוסכל וידו כמעט יורדת על האישה ולפני שהוא הצליח לשלוט בעצמו, הוא מצא את עצמו עומד לידה כשידו של הגבר באחיזתו. "היי, עזוב!" הגבר צעק בכעס. לוקאס נשם נשימה עמוקה, אחיזתו מתהדקת על פרק היד של הגבר, מעוררת זעקות כאב. "תסתלק," הוא רטן, משחרר אותו וזורק אותו. הגבר שהיה שיכור קודם לכן התפכח כמעט מיד, מתגנב בפחד. "אתה אמיתי?" איזבלה שאלה, מצמצמת את מצחה כשהיא הסתכלה על הגבר שזה עתה הציל אותה. "יש לה ריח טוב," ריק מלמל בראשו של לוקאס. הוא התבונן בה לוקחת כוס נוספת. "זה מספיק," הוא נאנח, מושיט יד ומחזיק את המשקה ממנה. עיניה הנמנמנות הביטו בו עם מבט זועף קטן. הוא צפה בה, שפתיו לחוצות בחוזקה בחוסר הסכמה. היא נראתה די טיפשה באותו רגע עם עיניים חצי ישנות. עם זאת, במקום להיות מגורה, הוא היה מסוקרן. נשים לא היו הטיפוס שלו, ונשים שיכורות? אפילו יותר גרוע. אבל איכשהו, הוא מצא את היצור החמוד הזה, השיכור, המטומטם, מרתק. "תני לי לשתות," היא מלמלה וכמעט פרצה בבכי. באנחה, הוא הפיל את הכוס וצפה בה לוגמת אותה בכוח תוך כדי חנק עליה. איזבלה ישבה בשקט לרגע, נותנת לטעם המר לרוץ דרכה. "עשיתי הכל, כל מה שהם ביקשו. הכל!" היא השתנקה. "אבל מה קיבלתי על זה? כל זה כדי שיגידו לי שאני אף אחד?!" היא צעקה, קולה רועד. לוקאס זז באי נוחות, עיניו עוברות על המסגרת הקטנה של האישה שלפניו. היא נראתה פתטית, עם שיער וביגוד לחים, אבל נראה היה שלא אכפת לה מכלום. היה משהו בה שמשך אותו, משהו שהוא לא יכול היה להסיט ממנו. באנחה, הוא הוריד את עצמו למושב לידה, מראה הבכי שלה הגיע אליו, ופתאום הרגיש את הדחף לגרום לה להרגיש טוב יותר. "היי," איזבלה קראה לפתע, מביטה בו. "יש לך בן זוג?" היא מלמלה. "אני לא יודע," הוא ענה בשלווה. הוא לא היה קשור לאף אחד; זו הייתה סיבה אחת שהוא אהב את מעמדו כזאב. הוא לא הוטרד מדברים טריוויאליים כאלה וקשרים פתטיים כאלה. איזבלה הנהנה שוב ושוב. "מי צריך בן זוג בכלל?" היא שאלה, זועפת. "איזה עסק?! איזה התרחבות?!" ההתפרצות הפתאומית שלה כמעט הפתיעה אותו. "הייתי כל כך עסוקה בלנסות לרצות אותם, לא עצרתי לרגע וחשבתי. עשיתי כל מה שהם ביקשו ממני," היא קראה. "כל דבר. חשבתי שארוויח את האישור שלהם בדרך הזאת. שאמא סוף סוף תחייך אליי, תגיד לי שהיא גאה בי." היא מלמלה. "עשיתי הכל," היא ניגבה את הדמעות, ואז הסתכלה עליו, ליבה נשבר מכמה שהחיים שלה הפכו מפוזרים. "ביליתי את כל חיי בניסיון וניסיון קשה להיות טובה יותר, חושבת שאני יכולה להוכיח את עצמי שהם יקבלו אותי! הכל לשווא!" היא מלמלה. אף אחד לא רצה אותה, אפילו לא ארין. לוקאס צפה בה בשקט כשהיא המשיכה להשתולל. "איך הם יכלו לזרוק אותי ככה! הם השתמשו בי," היא מלמלה. "סיימתי!" היא בכתה, מריחה חזרה דמעות. "אפילו ארין." קולה נסדק בלחישה צרודה. היא יכלה להרגיש את התסכול שלה עולה עליה ופוגע בה ברציפות. היא הרגישה כעס עולה בתוכה; היא סיימה להיות הבובה שלהם. לוקאס צפה במאבקה, אחיזתה בכוס מתהדקת. קולו הרגוע והעמוק הגיע אליה. "ובכן, אם הוא לא רוצה אותך, הוא לא ראוי לך. תמצאי מישהו טוב יותר," הוא מלמל. היא נשענה החוצה כדי להסתכל עליו וכמעט איבדה את שיווי המשקל, כמעט נופלת מהכיסא. הוא הושיט יד מיד, תופס ומייצב אותה חזרה למקומה. המגע הפתאומי עם זרועו הקרה על עורה החשוף שלח צמרמורות לאורך עמוד השדרה שלה. איזבלה שאפה נשימה חדה. "למה אתה נראה כל כך טוב?" היא מלמלה במבט זועף, מושיטה יד לגעת בפניו של אדוניס היפה להפליא שלפניה. "תמצאי מישהו טוב יותר," היא חזרה אחריו, מהנהנת בנמנום שוב ושוב. היא נשענה אפילו קרוב יותר עכשיו, רק נשימה אחת מפניו, שפתיה הקטנות ממש מול שלו. גרונו נע, עיניה עקבו אחר התנועה בצורה רעבה. "אתה תעשה," היא אמרה בנחישות אחרי זמן מה. "סליחה?" "אתה תהיה הסטוץ שלי הלילה," היא הצהירה לפתע, דוקרת את חזהו הקשה באצבעה. כל חייה היא הייתה הבת הנכונה, עושה כל דבר שביקשו ממנה, רק כדי לקבל את האישור שלהם, לראות את הוריה מחייכים אליה כמו שהם עשו עם אחותה, הכל לשווא. עכשיו היא הולכת להשליך את הזהירות לרוח, לעשות משהו בלי לחשוב על ההשלכות, משהו שהיא מעולם לא עשתה קודם לכן. לוקאס צחק קלות. האם לאישה הזאת היה מושג קלוש מי הוא? הוא יכול היה להמר שהידע מי הוא באמת ישלח אותה לרוץ לגבעות. "החדר שלי או שלך?" היא שאלה, קמה מהשרפרפים הגבוהים ומתנדנדת על רגליה, ואז פונה אליו בריבוע. אפילו כשהוא ישב, הוא עדיין התנשא מעליה. הוא צחק קלות. האישה העדינה והתמימה הזאת לא הייתה כל כך תמימה; היא הייתה בעצם חתלתולה פראית. קטנה, לא מאולפת ומסוכנת במצבה השכרות. "היי, שאלתי אותך שאלה," איזבלה נזפה בכעס. "את תתחרטי על זה כשאת תהיי פיכחת," הוא מלמל, קולו העבה מהדהד. "אתה שלי להלילה," היא הצהירה, מתעלמת מדבריו ופוגשת את עיניו. הם בהו ישר חזרה אליה, מנצנצים בחושך. נראה היה שעיניו מסתירות משהו שובב; נראה היה שהם מושכים אותה פנימה. היא הרגישה שכל גופה מתחמם כמעט מיד תחת מבטו הלוהט. נשימתה נעשתה חמה ומהירה יותר, עיניה התמלאו בתאווה פרועה. היא בלעה ברוא. "החדר שלך או שלי?" היא שאלה שוב, נשמעת אמיצה יותר ודוחפת את עצמה למעלה כדי שהיא תוכל להיראות גבוהה יותר. עיניה לחות בתאווה ובתשוקה. "שלי," הוא ענה לבסוף, מרים אותה בזרועותיו.