מנקודת מבטו של ג'ורג' יום שבת מתחיל כמו שאר הבקרים, עמוס ומלא אנרגיה, והיום אינו יוצא דופן. אני משליך את השמיכה שלי הצידה ועושה את דרכי לסלון, וממקום עמידתי אני רואה שהילדים מקובצים בפינת הישיבה, שקועים בבניית בית הלגו שלהם, בעוד סטאר תופסת את החלל הגמיש. היא לובשת חולצת סריג ורודה עם כתף חשופה, בשילוב מכנסיים קצרים צמודים, מה שגורם לה להיראות זוהרת לחלוטין. פניה מכורכמות בריכוז, ואצבעותיה נעות בזריזות על עט המחשב הנייד. גם כשהיא עובדת במרץ, היא נראית מהממת. "בוקר טוב, מר ג'ורג'," ג'יידן מברך ראשון, שובר את הכישוף. סטאר מציצה מהמחשב הנייד שלה בסקרנות. כמעט שכחתי שעמדתי שם, בוהה בה במשך יותר משתי דקות. "אה... אתה כבר ער," היא מגרגרת בעדינות, קולה שזור בקסם מפתה. "בוקר טוב, אבא!" דיימונד מוסיפה, רצה לזרועותיי. אני אוחז בלסת שלה בכפות ידי, ומעביר את האגודל שלי בחיבה סביב הלחי שלה. "בוקר טוב, מותק." "בוקר טוב, אלוף! בוקר נפלא לכולם!" אני אומר בקול "מר עליז" שלי. "אל תגידי לי שכבר התחלת לעבוד כל כך מוקדם?" אני שואל את סטאר כשאני מחזיק את הקפה המהביל שפריסי הניחה על שולחן האוכל. זה המינון היומי שלי, שגרת הבוקר המושלמת שלי. "למה לא? אני מרגישה חסרת מנוחה. העמימות של סתם להישאר בבית ולהיות בטלה משגעת אותי," היא משיבה. "ממממ," אני ממלמל, שקוע במחשבות כשאני שותה את הקפה שלי. אני צריך להתניע הכל - את סביבת העבודה של סטאר, את הנקמה המתוכננת שלה. אני יותר ממוכן לתת את תמיכתי המלאה. אצבעותיה רוקדות על המקלדת כשהיא מסובבת את שיערה הארוך, וגורמת לו לנפול במורד גבה, ואני נשבע שהיא נראית כמו אלה אולימפית. "אני מחפשת את בית הספר המושלם לג'יידן," היא אומרת שוב. "הוא בררן מדי, וזה אומר למצוא בית ספר עם תוכנית כדורסל יוצאת דופן - מתקנים, תחרויות, אימונים. אני יודעת שהוא יאהב את זה." אני צוחק קלות, מרים כרית נוי מהספה כדי לשבת קרוב אליה. "זה לא יהיה בעיה. אל תילחצי." נוטשת את השמלה שהיא מציירת, היא פונה אליי. "אתה לא תאמין כמה קשה לעבור דירה. הייתי צריכה למכור את שולחנות החיתוך שלי ואת מכונת התפירה האהובה עליי בסטודיו שלי רק כדי למזער את העומס. זה כאב לי כל כך, ארררר!" "לא חשבת להשאיר את הסטודיו שלך לניהול על ידי צוות? בדיקה מקרוב מכאן יכולה לעבוד," אני אומר. היא מושכת בכתפיה. "ובכן, מעולם לא חשבתי על זה. תמיד אהבתי את הרעיון של עוזרת אחת בלבד לצידי." "אה, הקסם של אישה עצמאית," אני מציק, ושנינו מחליפים חיוכים יודעים. לפתע, שוררת שתיקה מביכה. "המהלך שעשית בסייבור אנד ספייס... אף פעם לא ראיתי את זה בא." "למה? רק הגנתי עליך מפני האישה הנלהבת מדי הזו." "סלין," היא מתקנת. "לא משנה. לא אכפת לי מהשם שלה." היא צוחקת בצלילות ונושמת נשימה עמוקה. "אתה יודע, ג'ורג'י, היית שם בשבילי מהיום הראשון, ואני מבינה כמה אני חייבת לך. אתה החבר הכי טוב שמישהו יכול לבקש." הלב הטיפשי שלי נותן שתי דפיקות חזקות. לעזאזל! מוטב שהיא לא תדבר אליי כל כך במתיקות שוב; זה גורם לי להיות פזיז. אני מסתכל עליה ואני מבין שיש לי דחף מטורף לתפוס אותה ולהתוודות ישר בפניה, ישר לתוך עיניה, שהייתי מכור לה מהיום הראשון, ממש שם בדרך. אבל זה לא ייראה מטורף? אני מתכוון, איזה גבר שפוי מתוודה על אהבה לאישה שהעולם שלה כבר מסובך עם ילד חולה? היא פשוט אמרה "חבר"? עיניי משוטטות על פניה היפות, העיניים הדומות לאיילה האלה. אני לא יכול שלא לדמיין אותה בחולצה הגדולה שלי, מכינה את הארוחה האהובה עלי של אורז וסלמון בגריל ממש במטבח שלי, בזמן שאני מתגנב מאחוריה ומעלה אותה על השיש. שיט! המחשבות שלי משתוללות. "אהם!" אני מנקה את גרוני. "את יודעת שאני בשמחה אעשה הכל בשבילך, סטאר. אחד הדברים הכי טובים שלי זה לראות אותך מאושרת. החיוך הזוהר שלך עושה לי את היום." באותו רגע, אני שומע צליל מוזר שכמעט טועה בצחוק הצרוד של סטאר, אבל אני טועה. זו פריסי, רצה מהמטבח כשכף ידה הימנית מהודקת על פיה. היא בקושי מצליחה להגיע לכיור לפני שקולות ההקאה הבלתי ניתנים לטעות ממלאים את החדר. "פריסי," אני קורא, אבל אין תגובה. במקום זאת היא צועדת החוצה, ידיה שלובות מאחורי גבה. "את בסדר?" אני שואל. "כן, אני כן. רק חום, אני חושבת," היא משיבה, מילותיה ספוגות ברמז של עצבנות. סטאר ניגשת אליה, ומברישה את אצבעותיה על מצחה של פריסי כדי לבדוק את הטמפרטורה שלה. המחווה הזו מושכת לי במיתרי הלב. "פריסי צריכה קצת מנוחה," סטאר אומרת. "ביקור בבית החולים יעזור. אני מניחה שאני אטפל בארוחת הבוקר, אז לכי לנוח, פריסי," היא מתעקשת, ואז מתיישבת חזרה על הספה. "אני מקווה לתת להורדת הבית שלך הוראות לא יצאה מהקו?" היא שואלת, מבטה מחפש את הביטחון שלי. "ממש לא. את הבוס שלה בדיוק כמוני," אני מבטיח לה. מזווית עיני, אני רואה את פריסי נכנסת בהיסוס לחדר. "פריסי," אני קורא שוב. זה לא אופייני לה להיות עצבנית, ומשהו נראה לא בסדר. לפני כמה ימים, שמתי לב שפניה התכהו, ונראה שהיא עולה במשקל. זה קרה באותו אופן עם סופי לפני שנולדה לנו דיימונד. "תביאי לי בקבוק דום פריניון," אני מבקש. אני צריך לשתות וגם להסתכל עליה מקרוב. אבן אחת להרוג שתי ציפורים. "הייתי כאן רק כמה ימים," קולה של סטאר חותך את מחשבותיי, "אבל לא נכשלתי להבחין באהבה שלך ללגימה." ההצהרה שלה גורמת לי להתפרץ בצחוק קצר. "את צודקת, סטאר. נוזלים הם בהחלט הקטע שלי. שמח שקלטת את זה." "אכפת לך אם אשאל שאלה שאולי נשמעת קצת חריגה?" היא שואלת. פריסי נכנסת באותו רגע, ואני מאשר את החשד שלי. היא עצבנית שלא לצורך, ידיה רועדות כשהיא מתקשה לפתוח את היין. "תני לי לטפל בזה," אני מציע. עינינו נפגשות, והיא נרתעת. היא במהירות מפנה את מבטה וממהרת חזרה פנימה. אני פותח את היין ומוזג כמות נדיבה לשתי החלילים שפריסי הביאה. אני מעביר אחד מהחלילים לסטאר, אבל היא מנענעת בראשה באישור. "בואי," אני מפציר. "את צריכה לשאול אותי הכל, גם. תגידי, אני כל אוזן." "הדרך שבה ריצ'רד בהה בך באותו ערב הייתה מטרידה. יש משהו שאתה לא מספר לי?" היא שואלת, מסובבת את המשקה בכוס שלה במקום לשתות אותו. "זה?" אני לועג. "אתה יודע מה קורה כשחברה מתחרה מתחילה לגנוב את אור הזרקורים מהחברה שלך..." סטאר מהנהנת. היא לגמרי מבינה. "החברה של ריצ'רד מתמודדת עם כמה מכשולים, אבל זה לא מספיק כדי לתת לי מבט להרוג. אני אפילו לא בחצי הדרך למטרה הסופית שתכננתי לחברה שלי," אני מוסיף. סטאר נושפת נשימה עמוקה. כשהחליל עדיין בידה, היא קמה ומתנועעת לעבר חלונות הזכוכית, עיניה נעוצות להפליא בנוף מחוץ לביתי. "מה התוכנית שלך לנקמה? אני יודעת שאת עדיין רוצה את זה, נכון?" אני שואל בכנות. "כמובן! את צוחקת עליי? אתה אפילו לא צריך לשאול את זה, ג'ורג'י!" אוי אלוהים! הנה היא שוב. עיניי עוקבות אחרי עורה היפה שמנצנץ כאשר קרני הבוקר המוקדמות מהחלון מדגישות אותה. סטאר יפה להפליא - רגליה הארוכות החינניות שלה, הקימורים שלה, עורה הנקי שלה! האישה הזו הופכת במהירות למנת הקפה הבוקרת שלי. להסתכל עליה זה יותר משכר מהיין שאני מחזיק עכשיו. שאלוהים יעזור לי! "התוכנית שלי..." היא מתחילה בביישנות, עדיין מגלגלת את הנוזל בכוס. "זה לגרום לריצ'רד להתאהב בי עד מעל הראש, ואז לנטוש אותו כמו שהוא נטש אותי. סלין גם לא תישאר בחוץ. אני עדיין מחכה לראות את ננה. כולם ירגישו את החום," היא מסכמת, ובולעת את כל היין בלגימה אחת.