[מנקודת מבטו של ג'יידן הקטן] עוד לא ראיתי בן אדם שאוכל יותר לאט מדיימונד בריגס. ברגע שהשיעור של גברת פארקר מסתיים, מתחילה ההפסקה. אני מטייל במורד הסמטה, מתעלם מהבנים – סם ונוח – שגורמים לי להרגיש כאילו אני חסר תועלת לחלוטין בלי אבא, ובקרוב, אני מגיע לפינת הקפיטריה, שבוי לחלוטין באופן שבו די דוחפת את ההמבורגר שלה לפה. אני מנענע בראש. עם האופן שבו היא אוכלת, היא אפילו לא תהיה בחצי הדרך לפני שההפסקה