[מנקודת מבטו של ג'יידן הקטן, המשך] ...רק ידיד, אז אולי אני פשוט אדבק בו כמנטור הכדורסל שלי לעת עתה. אנחנו עוצרים בצד המגרש, ומר מכחול תופס שני תיקי ספורט שחורים מתא המטען שלו. אני מציע לעזור, אבל הוא פורץ בצחוק. "אלה לא כבדים. אני יכול לסחוב עשרה כאלה, אלוף!" אני נגרר אחריו, אוהב את הדרך שבה הוא קורא לי "אלוף" וכמה שהוא גבוה יותר. הוא בדיוק כמוני, אבל עם המסגרת האתלטית הזו, אני מרגיש קצת יותר נמוך