-נוח- כאשר אנו מגיעים לדלתות הכניסה של הטירה, אני ממש ליד ורה, ידי על מותניה. מכיוון שאין לה את הסימן שלי, המחווה הרכושנית הזו צריכה להיעשות כדי להראות לכולם כאן למי היא שייכת. הדלתות הרחבות והעתיקות ממעץ נפתחות ואחד מחברי המועצה מחכה לנו בצד השני. הוא מסמן לנו להתקדם ואנו מצייתים. "נוח, אלי, לוקאס, ברוכים השבים." הוא מברך אותנו בחביבות, אבל אנו יודעים שלמועצה אין אהבה לאף אחד מלבד עצמם. "ומי זאת?