-וֵרָה- נוֹחַ ואני נשארנו לשבת ליד השולחן זמן רב, כל אחד מעבד את המידע בדרכו שלו. בסופו של דבר, שנינו נהיינו רעבים מאוד. "סליחה, לא היה לי זמן לצוד כלום. אנחנו צריכים לצאת ולמצוא משהו לאכול." "זה בסדר. אני אלך להביא לנו משהו. את תשארי כאן," הוא מציע. "אתה עושה את זה הרבה, אתה יודע?" "לעשות מה?" "לנסות להרחיק אותי מהדברים הכיפיים. אני ציידת מצוינת, שתדע." הוא מחייך בזדוניות, "תחרות אם כך, מי שיביא