-וֵרָה- אני בוהה בעטיפת הספר, מהופנטת מהפרטים הקטנים. הוא ישן ומכוסה אבק, נראה חסר ברק, אבל אני יודעת אחרת; זה בדיוק מה שחיפשתי. "עכשיו, הספר הזה, או כל ספר אחר לצורך העניין, לא יכול לעזוב את הספרייה הזו, אבל את יכולה לבוא מתי שתרצי." "תודה," אני אומרת לו, בהיסח הדעת. אני אפילו לא שמה לב כשהוא אוסף את כלי התה שלו ועוזב אותי לנפשי. כל האינטראקציה עם חבר המועצה אלדן השאירה אותי תוהה מה עוד הוא יודע,