עיניו של אריק שקעו ופניו היו סוערות כשהוא צרח, "ניקול! מה את עושה?!" קולו של הגבר היה צונן. הוא מיהר להגיע, חשבה ניקול. האם הוא עד כדי כך פחד שאפגע בוונדי? וונדי שרבבה את שפתיה ונראתה מבוהלת. עיניה התמלאו לפתע דמעות כשכיסתה את לחייה והביטה אל מאחורי ניקול. היא התגוננה בקול רם, "לא עשיתי כלום, ניקול. הבנת אותי לא נכון." ניקול השתגעה? איך היא מעזה להכות אותי מול אריק? ניקול גיחכה בבוז. "תפסיקי עם ההצגה שלך. אני יודעת שזאת את." במבט שקור נוטף ממנו, ניקול צעדה אל וונדי והוציאה מתיקה את התמונה המודפסת של אריק, ואז הטיחה אותה לפניהם. אריק הביט בתמונה ולרגע נראה המום ומבולבל. גם פניה של וונדי החווירו והתכרכמו מיד. היה לו יום ארוך אתמול, וכשביקר את וונדי בבית החולים, הוא נרדם לרגע. היה ברור שהתמונה הזאת צולמה בחשאי באותו זמן. האדם היחיד הנוסף בחדר באותו רגע היה וונדי קווייד. לכן, אריק ידע מי צילם את התמונה הזאת. וונדי רצתה להשתמש בתמונה כדי להרגיז את ניקול, אך היא לא ציפתה שבכך תירה לעצמה ברגל. איך יכלה וונדי לשמור על תדמיתה כאישה מסכנה ועדינה? בעבר, לניקול עוד היה אכפת מאריק והיא הייתה מבליגה לוונדי, אבל עכשיו, כבר לא היה צורך בכך. ניקול חייכה באדישות, וקולה היה קר להפליא. "אמרתי לך שבאתי לסגור חשבון. זה מה שאת חייבת לי. וונדי קווייד, את הורסת הנישואין בסיפור הזה. את מרוצה עכשיו? אני מאחלת לך בהצלחה רבה בהחלפתי בתפקיד גברת פרגוסון." בלי לחשוב יותר מדי, אריק יכול היה לנחש כיצד ניקול השיגה את התמונה. הוא הרגיש לפתע מחנק קל. הבעתו הייתה קרה ומורכבת. פניו של אריק נותרו קרות כקרח כשהביט בפניה החיוורות וחולניות של וונדי במבט נוקב. לבה של וונדי רעד. היא מיהרה להגן על עצמה. "אריק, ניקול בטח לא הבינה משהו. לא עשיתי כלום ולא צילמתי את התמונה הזאת. היא בטח מצאה מישהו שיצלם את זה כדי שהיא תוכל להפליל אותי!" אריק קימט את מצחו לרגע כשבכתה וונדי במרירות ומשכה בשרוולו. היא אמרה בזהירות, "אריק, אני יכולה להתנצל בפני ניקול. אם תרומת הדם שלי פוגעת במערכת היחסים שלכם, אני לא אבקש מניקול דם בעתיד. אני נשבעת בשמו של הנדריק שאני לא יודעת כלום על התמונה!" לשמע השם "הנדריק", עיניו של אריק הבזיקו כשנזכר במשאלתו האחרונה של חברו הטוב ביותר. הקדרות על פניו של אריק התפוגגה מעט. "ניקול הייתה נסערת מדי קודם ולא הייתה צריכה להכות אותך. את צריכה שרופא יבדוק את זה?" וונדי עדיין כיסתה את לחייה, שהייתה רדומה מהסטירה של ניקול, ונענעה בראשה. "זה בסדר." אריק הנהן והביט בניקול, שעמדה בצד. זוויות שפתיה התעקלו בלעג והבעת פניה הייתה קרה ואדישה. למראיה כך, אריק הרגיש באופן בלתי מוסבר רגש מוזר בליבו. "רצית להתגרש בגלל זה? לא משנה, תתרמי דם קודם." אריק רצה ליישר את ההדורים, אבל זו לא הייתה הסביבה המתאימה. תמונה חסרת חשיבות לא הייתה שווה דבר בהשוואה לבריאותה של וונדי. אריק תכנן להסביר לניקול על התמונה מאוחר יותר, כיוון שעדיין היו אנשים זרים במחלקה. וונדי חשה הקלה וידעה שהיא יצאה מזה. אריק עדיין בחר בי. ניקול הפסידה שוב! ניקול כבר שיערה את התוצאה הזאת. וונדי הייתה שחקנית טובה ולניקול לא היה עניין לחשוף אותה. היא כבר לא רצתה להיות מעורבת איתם. ניקול הביטה ברופא שעמד בצד ושאלה בקול רגוע, "אתה בטוח שהיא צריכה עירוי דם?" הרופא קפא לרגע. כשקיבל את מבטה הנוזף של וונדי, הוא הנהן בבהלה תחת מבטו הפקוח של אריק. "כן, גברת קווייד נפלה קודם, מה שגרם לאיבוד דם חמור ברגליה, אז היא זקוקה לעירוי דם." "אז למה אתה מחכה?" פקד אריק בקול קר. "כן, אדוני." הרופא מיהר ללכת ולהתכונן. וונדי העניקה לניקול חיוך זחוח מזווית שאיש לא יכול היה לראות. "חכה." ניקול לא הלכה עם הרופא בצייתנות. במקום זאת, היא התקדמה והרימה את שמיכתה של וונדי בתנועה שתלטנית ומהירה.