הבנות הביטו בפניה הזועפות של אינגריד והשתתקו. הקומה השנייה של אולם הנשפים הייתה שקטה יחסית. כאשר גרנט העלה את ניקול לקומה העליונה, צעיר בעל מראה פרוע שלבש חולצה שחורה ויקרה קם על רגליו. שני הגברים לחצו ידיים בקצרה. גרנט חייך ואמר, "מר ליכמן, עבר זמן מה." ג'רארד ליכמן צחק. שפתיו התעקלו לחיוך שרמנטי. "שלום, מר סטנטון." מבלי להמתין להצגתו של גרנט, ג'רארד כבר העביר את מבטו אל ניקול. היה זה מבט מלא הער