אריק פרגוסון ניתק את השיחה ועיסה את רקותיו. פניו היו קודרים והוא חש עצבנות רבה. הוא חייג למספר של ניקול, אך כצפוי, היא לא ענתה ואף חסמה אותו. אריק הטיח את הטלפון שלו בעוצמה על השולחן, והמכשיר השמיע חבטה רמה. הוא הביט במיצ'ל בקרירות. "לך תברר איפה ניקול. אני רוצה תשובה תוך רבע שעה." מיצ'ל הרגיש שעוד רגע יאבד את משרתו והרכין את ראשו עוד יותר. "מר פרגוסון, ביקשתי שיבדקו את מקום הימצאה של גברת ניקול. נראה שהיא לא באטלנטה. אין זכר לנוכחותה בשום מקום." שפתיו הדקות של אריק היו קפוצות, ופניו החווירו עוד יותר. חצי שעה לאחר מכן, תאגיד פרגוסון מחק את ההצהרה הנוגעת לניקול ופרסם התנצלות, בטענה כי חלה אי הבנה. עם זאת, הם לא הבהירו ולו במילה אחת את נושא הנישואים בין אריק לניקול. אפילו כך, ההשפעה של המהלך הזה הייתה זניחה. אריק דפדף בעמוד המדיה החברתית של ניקול ומצא את הפוסטים שלה על חייהם המשותפים. זה היה כל כך קרוב אליו, ועם זאת כל כך זר. [בעלולי חזר היום מוקדם! *סמיילי*] [יורד גשם... מעניין אם בעלולי לקח מטרייה...] [בעלולי אסף אותי מהעבודה~] [ארוחת בוקר שהכנתי במיוחד לבעלולי שלי!] ... אריק גלל באופן לא מודע עד לתחתית הדף ולפתע הרגיש ששלוש שנות נישואיהם לא היו ריקות לחלוטין. נוכחותה של האישה הזאת הייתה בכל מקום. הוא שם לב שמעולם לא הבין אותה, ומעולם לא היה שותף לאושר שלה. כל אחד מהפוסטים שלה היה עליו, וההצהרה האחרונה שפרסמה היום בשעה 8:00 בבוקר הייתה חסרת רגש, שלא כמו הפוסטים הקודמים שלה. כאילו היה זה סופם של נישואיהם. לפתע הרגיש כאילו נקרע ממנו חלק מלבו. חזהו חש ריק. אריק רצה להמשיך לגלול, אך הדף קפא לפתע. כשרענן אותו, כל אותם פוסטים שקרא זה עתה נעלמו. כולם נמחקו, ונותרה רק ההצהרה הקרה מהבוקר. מספר הלייקים, התגובות והשיתופים המשיך לעלות. 'זאת העמדה שלה. היא פשוט מחקה הכול ככה? היא רוצה להעמיד פנים ששלוש השנים האלה מעולם לא קרו?' לבו של אריק צנח ומבטו היה קודר. הוא הרגיש שלבו נמחץ. 'אני אמצא אותה, גם אם אהפוך את כל המדינה!' ... חודש לאחר מכן. המוזמנים לנשף העסקים של אטלנטה היו נכבדים ואנשי האליטה של החברה. כמעט כל המי ומי של המעמד העליון נכח באירוע. הנשף לא היה פתוח לקהל הרחב. שומרי ראש הוצבו במרחק כמה רחובות מהמקום כדי למנוע מפפראצי לצלם תמונות בחשאי. מכונית ספורט מרצדס בנץ יוקרתית עצרה באיטיות בכניסה למלון וולדורף. אריק פרגוסון נראה אצילי מאין כמותו, וללא ספק היה המוקד כשנכנס בכניסה מפוארת עם בת לווייתו, וונדי קווייד. כשנודע לוונדי על גירושיו של אריק, היא התרגשה וידעה שההזדמנות שלה הגיעה. עם זאת, למרות כל הזמן שחלף, אריק לא ביקר אותה אפילו פעם אחת, גם כשהייתה חולה באמת. ונדי הצליחה להגיע לנשף הזה כבת לווייתו של אריק רק משום שדודה שלח לה הזמנה. פניה העדינות ושמלתה היקרה, שנעשתה בהזמנה אישית, היו יכולות לרגש כל גבר. "ברוך הבא, מר פרגוסון..." המארגן ניגש ללחוץ את ידו של אריק, אך לפתע שמע המולה בדלת. מישהו אמר, "גרנט סטנטון מווסט סיטי הגיע..." רולס רויס יוקרתית בהזמנה אישית הגיעה לכניסה. גרנט סטנטון היה ראוי בהחלט לתואר שם אגדי בוול סטריט. ההילה שלו הייתה יוצאת דופן והוא ניחן בהתנהגות אצילית מלידה. גרנט סטנטון ואריק פרגוסון היו שניהם אגדות בעלות עוצמה דומה. ברגע שגרנט הופיע, אנשים סביבו כבר המתינו ללחוץ את ידו ולהחליף עמו דברי נימוסין. אולם, גרנט לא עזב מיד לאחר שיצא מהרכב. במקום זאת, הוא פסע לצדה השני של המכונית, תפס את מקומו של השוער ופתח את הדלת. לאחר מכן, הושיט את ידו במחווה אצילית, שמשכה את תשומת לב הקהל. את מי הביא איתו הלילה גרנט סטנטון, שמעולם לא נראה בחברת נשים? "ניקול!" מישהו קרא בשמה. האישה לבשה שמלת ערב בעבודת יד שהוזמנה במיוחד מבית אופנה של משפחת מלוכה אירופאית. השמלה הייתה משובצת יהלומים וזהרה בפאר עוצר נשימה. היא הדגישה באופן מושלם את גזרתה הדקה. איפורה היה מוקפד עד לפרט האחרון והבליט את תווי פניה באופן מושלם. הוא גרם לה להיראות יפה עוד יותר. אריק צימצם את עיניו הכהות בעודו צופה באישה אוחזת בזרועו של גרנט סטנטון ונכנסת אל המלון בחיוך זוהר. ניקול התקרבה אליו עם כל צעד שעשתה.