אני פותחת את הדלת כדי חריץ צר ומציצה החוצה; המסדרון פנוי. אני פותחת אותה לרווחה ויוצאת, ואז מיד מועדת ומטוחה עם הראש ישר בקיר שבצד השני של המסדרון. אני אוחזת בכף רגלי היחפה ומסננת קללה בשקט. "איי, לעזאזל!" עיניי ננעצות בדלת משרדו של טורין. האם הוא שמע את זה? אני מקווה שלא. מתחשק לי לחזור לחדר ליתר ביטחון, אבל אני באמת חייבת עוגה או משהו בסגנון. אני מרימה את הקופסה שהייתה מונחת מול הדלת שלי. הדבר ה