"לעזאזל." לורה נאנחת ומנסה לגרור את עצמה למצב עמידה, לפני שהיא צונחת מיד חזרה לכיסא שלה. "לעזאזל," היא חוזרת שוב. "אין סיכוי שאת הולכת לתפעל את הבר. את שחוקה מדי מלחש הכבילה," קייל מתעקש, ועוצר בעדה מלנסות לקום שוב כשהוא מניח יד על כתפה. לורה טומנת את ראשה בין ידיה וגונחת. "אני יודעת," היא נאנחת. "לקרוא לקאצ'ר?" מציע טורין. לורה מנידה בראשה לשלילה. "אני לא יכולה. יש לו ערב חופשי והוא עם הילד שלו,