אני ניגשת אל טורין וטופחת קלות על זרועו כדי למשוך את תשומת ליבו. הוא משפיל אליי מבט, ואני יכולה לראות את התסכול המשתקף בלסתותיו הקפוצות. כן, אין סיכוי שמישהו יתקרב להזמין ממנו משקה. הוא נראה מאיים מספיק גם כשהוא *לא* מתוסכל ועצבני.
"תן לי לנסות. אני לא חושבת שעמידה כאן ונעיצת מבטים זועמים בכולם יקדמו אותנו לאנשהו. למה שלא תשב... שם?" אני מצביעה על כיסא פנוי בקצה הבר. הוא רחוק מספיק כדי שאנשים יוכל
















