אני מורידה את רגליי מהכיסא כדי שאוכל לשבת כהלכה; התחושה הנוחה של לפני רגע התפוגגה כלא הייתה. זה מה שטורין באמת חושב? שהוא *הבעלים* שלי? הסכמתי לעבוד בשבילו, הסכמתי להישאר כאן למען השקט הנפשי *שלו* וגם למען הביטחון שלי. זה לא אומר שאני שייכת לו! "סליחה? מה אמרת הרגע?" אני תובעת, והטון שלי נושא אזהרה. טורין קופא במקומו, ואני נשבעת שהוא נראה מפוחד. "מה? לא. לא התכוונתי לזה ככה. כלומר... זה יצא לא טוב