אני עוצרת את נשימתי וממתינה, כמעט מתפללת שיש לו תשובה טובה. אני לא אוהבת לכעוס. אני לא *רוצה* לכעוס. נוסף על כך, שלומי ורווחתי נתונים כמעט לחלוטין בידיו של טורין, אז אני באמת רוצה להיות מסוגלת לבטוח בו. "אני... אני בחרתי... לא לציין... שאני הרג– שהתוקף שלך מת... בגלל שלא פחדת ממני," הוא עונה לאט, כמעט בחוסר רצון. אני מכווצת את גבותיי ומטה את ראשי, לא מבינה את הנקודה שלו. "אז מה? אני דואגת בגלל המפ