אני מתעוררת באמצע היום ומוצאת את לינדי יושבת בכורסה ערנית לגמרי, יושבת זקוף ודוממת לחלוטין במקומה. אני מפהקת ומתיישבת. "היי, כמה זמן את ערה?" אני שואלת מתוך שינה. "רק שעה או שעתיים..." היא גוררת את המילים ואני מטה את ראשי. "למה לא הערת אותי? פשוט ישבת שם כל הזמן הזה?" אני שואלת והיא מושכת בכתפיה. "לא רציתי להפריע לך. מצטערת שנרדמתי. זה היה לא מנומס מצידי. נשארתי כדי להתנצל. גם כי אני קצת מפחדת לחז