נותרו לי שניות ספורות עד שתוקפיי יפרצו פנימה. אין לי שום מושג מה הם מתכננים לעשות איתי, אבל אני מטילה ספק רב בכך שזה משהו טוב. אני לא יכולה לתת להם לגעת בי. עיניי נמשכות אל דלת הסתרים הפתוחה למחצה ברצפה. יש לי רעיון מטורף. למעשה, אני עומדת לעשות את הדבר היחיד שטורין הזהיר אותי במפורש לא לעשות, אבל איזו ברירה יש לי? אני לוקחת נשימה עמוקה כדי להכין את עצמי, ואז מזנקת לרוחב החדר, מתעלמת מהדלת שנפתחת