חולפת כשעה עד שטורין חוזר. הוא ממהר פנימה ובוחן אותי בקפידה, מקדיש תשומת לב מיוחדת לעיניי. האם הוא מנסה להבין אם בכיתי שוב? לא בכיתי. רק המתנתי באומללות. אני לא חושבת שנשארו לי דמעות ממילא. אני פותחת את פי כדי לשאול, אך אז אני מביטה אל מעבר לכתפו ומבינה, לשמחתי המוחלטת, שלורה איתו. טוב מכך, היא נראית ללא פגע... למרות שהיא הולכת בצורה מוזרה, אולי קצת לאט? בערך כמו שאני זזה כשהתאמנתי יותר מדי בלילה