לוגן - לפני 4 שנים אני עומד כאן, צופה בה אורזת את חפציה. ניסיתי לדבר איתה, רציתי לגרום לה לספר לי מה קורה בראשה. ניסיתי לגלות מדוע בת הזוג שלי, אמא של בתי, רוצה לעזוב אותי. הייתי כל מה שיכולתי להיות עבורה בזמן שהיא נשאה את בתנו. אני מראה לה את אהבתי ואת אמוני. נעזרתי בה בענייני הלהקה בתור הלונה שלי. חשבתי שהכל בסדר בינינו. "מיה, יקירתי, בבקשה דברי איתי. מה קרה?" אני מנסה לקחת אותה לזרועותיי, אבל היא מתרחקת. "אל תעשה את זה, נמאס לי. נמאס לי מזה." היא אומרת, אפילו לא מסתכלת עליי. "נמאס לך ממה? מיה, בבקשה." אני מתחנן אליה. "מהכל." היא לועגת. "אני שונאת את החיים האלה, אני שונאת להיות כאן. אני שונאת להיות אמא. לא הייתי מוכנה לזה." "את יודעת שאנחנו לא יכולים לשלוט במה שקורה כשאת נכנסת לייחום, מיה. אנחנו נסתדר. אני אעזור לך. כמו שעשיתי כל הזמן. את לא לבד. היא שלנו." "אני לא רוצה אותה!" היא צועקת עליי. ואני מסתכל עליה. "מיה, בבקשה אל תעשי את זה. אנחנו יכולים להבין את זה ביחד," אני אומר לה. "לא, אתה יכול לשמור אותה. אני לא רוצה אותה. אני רק רוצה לטייל וליהנות מהחיים שלי. לא לחשוב על בן זוג או על תינוקת ארורה." "אנחנו עדיין יכולים לטייל, יקירתי." היא לא עונה. היא אוחזת בתיקים שלה ופונה אליי. "לא, אני לא רוצה להיות אמא. אני לא רוצה אותה או אותך." אני נאנק, כבר מרגיש את ליבי נקרע. "אני, מיה אנדרוז, דוחה אותך, אלפא לוגן, ואת בתי רוזלי. אני מוותרת על תפקידי כלונה של להקת ירח הדם." ליבי נקרע לגזרים. אני מרגיש את הדחייה שלה, היא גם מוותרת על הלהקה. "להתראות, לוגן." היא עזבה. היא עזבה ולא חשבה פעמיים על כך. היא עזבה, וקרעה חצי מליבי. טיטאן מיילל בראשי, רוצה את בת זוגו. הייתי על הרצפה, נאבק לא להתפרק. בכי חזק קורע אותי, ואני מבין שהוא מגיע מחדר הילדים. אני קם ונכנס לחדר הילדים, ושם בעריסה שלה, התינוקת הקטנה, המתוקה והיפה שלי בוכה. אני יודע, ללא ספק, שהיא בטח הרגישה את קשר המשפחה נשבר כשמיה דחתה אותה כבתה. אני מרים אותה ומחזיק אותה קרוב לחזה שלי. אני יודע מה אני צריך לעשות, לא רק למעני אלא למען בתי, שאותה אני צריך לגדל לבד עכשיו. אני עדיין יכול להרגיש את החלק שנשאר מהקשר שלנו אחרי שהיא דחתה אותי. ואני צריך למחוק את זה אם אני רוצה לגלות איך להתמודד ולהמשיך הלאה. אז אני מחפש את שאר הקשר שלנו ומוצא את הקישור המחשבתי. 'אני, נייתן קינג, מקבל את הדחייה והוויתור של בת זוגי והלונה שלי, ושל אמא של בתי. אני, בזאת, אוסר עליה להיכנס ללהקת ירח הדם.' אני מרגיש את החלק האחרון של הקשר שלי עם מיה נעלם. אני אקדיש את עצמי לילדה הקטנה שלי. אגדל אותה להיות אדם חזק וטוב לב. אני אלחם להיות כל מה שהיא יכולה להזדקק לו בחייה. אני אעשה הכל כדי לשמור עליה בטוחה ומאושרת. הלהקה שלי בטח הרגישה מה קרה, אבל אני לא יכול להתמודד עם זה היום. היום זה עניין של אני והשושנה הקטנה שלי. - אני לוגן קינג. אני בן תשע עשרה והייתי האלפא של להקת ירח הדם שלי. הלהקה החזקה ביותר בצפון אמריקה מאז שהייתי בן שבע עשרה. לא רק שאנחנו הלהקה החזקה ביותר, אלא אני גם האלפא הצעיר ביותר והחזק ביותר שנראה מזה כמה עשורים. רק מעטים יודעים למה או איך, אבל המהימנים ביותר שלי יודעים. אני צאצא של מלך הליקנים האחרון שחי בעולמנו לפני חמש מאות שנה. אף אחד לא ידע שלבתו נולד בן לאחר שהיא הייתה מזווגת לזאב. אבל במקום לעשות מה שעשה כל ליקן שמצא זאב שיהיה בן זוגו, לדחות את בן זוגו. היא התאהבה בזאב, וארבעה חודשים לאחר מכן, היא ילדה בסתר בן. הם אמרו לכולם שהילד לא שרד. כולם חשבו שזה הכי טוב, אבל הם לא ידעו שבגלל שהם חששו שאביה יהרוג את הילד, הם נתנו אותו לגידול על ידי זוג זאבים, אלפא ולונה שלא יכלו להביא ילדים משלהם. כשהבן גדל והפך למבוגר, הוא מצא את בן זוגו בקרב הזאבים. וכך זה נמשך, והצורה שאבותיי שינו אליה הפכה לזאבים, במקום ליקנים, אבל זאבים שהיו הרבה יותר גדולים וחזקים מזאבים אחרים. כשמלאו לי שש עשרה ולא קיבלתי את הזאב שלי, ההורים שלי דאגו, אבל ביום שמלאו לי שבע עשרה, טיטאן בא אליי, ולבסוף פגשתי את הזאב שלי. כולם היו המומים מהגודל שלו ומהכוח והעוצמה הבלתי יאמנים שהגיעו מטיטאן. כמה חודשים אחרי שקיבלתי את טיטאן, הלהקה שלנו הותקפה על ידי נוכלים, ולמרות שניצחנו, איבדתי את ההורים שלי. למרות שהייתי רק בן שבע עשרה, נבחרתי להיות האלפא, ומאותו יום, עשיתי הכל כדי לשמור על הלהקה שלי בטוחה. ובמהלך השנים, להקות ואלפות אחרים החלו לפחד ממני ולהתרחק מכל קרב נגדי.