אוליביה כשהתחלתי להתעורר, הכל היה שקט מלבד רעש חלוש מהלוחמים הרבים שהתאמנו. הזרוע הגדולה והכבדה שהייתה כרוכה סביבי החלה להזיז את אצבעותיה בעיגולים רכים וקטנים על עורי. עצמתי את עיניי כשידו זזה לאט עד שנעצרה בין רגליי. "בבקשה, אל תפסיק," לחשתי. וכפי שביקשתי, שתי אצבעות המשיכו לעשות עיגולים קטנים, אבל הפעם על הדגדגן שלי, וגנחתי בשקט. הוא החל לאט לשפשף אותו חזק יותר, והרגשתי את הניבים שלו מכרסמים את