אוליביה מאט סירב לומר משהו על מה שקרטר אמר ומה הוא ענה לו, ורק אמר שאבין בקרוב. אבא כבר נרדם כשחזרנו הביתה, אז הלכנו ישר למיטה. כשאני מתעוררת, הבית שקט, ואני מסתכלת על השעה ורואה שכבר 9 בבוקר. זה גורם לי לתהות כי בדרך כלל, אבא כבר היה מוציא אותנו לרוץ כמו שאנחנו עושים כל בוקר. לפני שאני יורדת למטה, אני קמה מהמיטה ומוצאת את מכנסי הטרנינג והקפוצ'ון שלי. בחצי הדרך למטה במדרגות, אני שומעת את אבא ומאט מדברים. "היא יודעת שמשהו קורה, אבא." "מה זאת אומרת?" "קרטר בא אלינו בדרך הביתה ואמר לנו לא לחזור ולהישאר ב'ירח הדם', שם היא תהיה בטוחה. אני לא חושב שהוא התכוון לפגוע, אבל רק רצה לעזור." "קרטר ילד טוב. הוא מעולם לא אהב את הדרך שבה אבא שלו התנהג מאז מותה של אמו." "כן, אבל עכשיו ליב חשדנית. אני לא חושב שהיא באמת יודעת מה קורה עם אלפא. אבל ברור שהיא מרגישה לא בנוח." אומר מאט. "אני אדבר איתה כשנעזוב מכאן ונמצא בבטחה ב'ירח הדם'." אין תשובה לדבריו של אבא, ואחרי זה הם מתחילים לדבר על דברים אחרים. אני יודעת שמשהו קורה, ולמשהו הזה יש קשר אליי. אחרי זמן מה אני זזה שוב ונכנסת למטבח, רואה את שניהם יושבים ליד השולחן שבו מוגשת ארוחת הבוקר. "בוקר טוב, מאפין. ישנת טוב?" שואל אבא שלי. "כן, אנחנו לא הולכים לרוץ?" אני שואלת אותו, והוא מנענע בראשו. "חשבתי שיום חופש זה בסדר, כדי שיהיה לנו זמן לארוז כדי שנוכל לצאת בבוקר." "בסדר, אבא," אני אומרת בלי להראות שהוא מסתיר משהו. אחרי ארוחת הבוקר, אני חוזרת לחדר שלי, מוצאת את תיק הנסיעות הכי גדול שלי, ואורזת בו כמעט את כל הבגדים שלי. ובתיק הקטן יותר שלי, אני אורזת את הדברים האישיים שלי וכמה פריטים שיש לי מאמא שלי. יש לי תחושה שאני לא אחזור לכאן, אז אני רוצה להיות בטוחה שיש לי את כל הדברים החשובים ביותר ארוזים. אחרי שסיימתי, אני יורדת שוב למטה כדי למצוא את אבא. אני מוצאת אותו במטבח מדבר בטלפון שלו, אז אני מתיישבת ומחכה שהוא יסיים. "זה נהדר, תודה לך. נתראה מחר, כנראה בשעות אחר הצהריים המאוחרות." אבא אומר לפני שהוא מנתק. "זאת הייתה סבתא שלך. היא לא יכולה לחכות לראות אותך ואת מאט. סיימת לארוז?" הוא שואל. "כן, הכל ארוז ומוכן," אני מאשרת. "נהדר. אז תנוחי כאן בבית היום כדי שלא תהיי עייפה מדי לנסוע." הוא אומר לי, ואני מהנהנת בראשי. אני יודעת שבדברים האלה היה מסר נסתר. אל תצאי החוצה היום. "בסדר, אבא." היה לי כל כך משעמם להיות כאן בבית, אז שמתי את האיירפודס שלי והפעלתי את אפליקציית המוזיקה שלי, ולפני שהבנתי, שרתי יחד עם המוזיקה. אבא גם לא עזב את הבית, ומאט גם היה בבית. - לוגן ישבתי במשרד שלי כשמישהו דפק על הדלת שלי. אמרתי למי שזה לא יהיה להיכנס. הדלת נפתחה, והבטא שלי לוקה נכנס למשרד. "דיברתי עם משפחת ג'ונס, הם דיברו עם חתנם, והוא ינסה להביא אותם לכאן עד מחר." הוא הודיע לי. "בסדר, תכין בית. תראה אם אין, יש אחד קרוב למשפחת ג'ונס." אני אומר לו. "אעשה זאת. גם הודעתי ללוחמים שעושים סיורים בימים הקרובים, רק כדי להיות בצד הבטוח." "תודה לך, זה רעיון טוב." בגלל זה הוא הבטא שלי, הוא תמיד חושב קדימה, ואני לא צריך להגיד או להזכיר לו דברים. וגם הוא החבר הכי טוב שלי. אנחנו עושים קצת שיחות קטנות ומדברים על מה לצפות. לפני כמה ימים, ביקרתי את נינה ומייקל ג'ונס, שני חברים מוערכים מאוד בלהקה שלי. הם סיפרו לי על איך החתן שלהם יצר איתם קשר, וביקש עזרה. הוא סיפר להם שהאלפא של הלהקה שלו מגלה עניין לא בריא בבתו הקטינה, מה שהדאיג אותו מאוד, במיוחד כשהאלפא שלו קרא לו למשרד. הציע לו את התפקיד של ראש הלוחמים של הלהקה אם הוא ייתן לו מרצונו את בתו כדי להפוך אותה לבת זוגו. האלפא איבד את בת זוגו לפני שנים, ועכשיו הוא שם את עיניו על הילדה הצעירה הזאת. לא רק שהיא לא בת שמונה עשרה, והיא חודש לפני יום ההולדת שלה. לא רק שהאלפא בשנות ה-40 לחייו, אבל בשום אופן זה לא מקובל לנסות לכפות על מישהו להפוך לבן זוג שלהם. אז אמרתי להם שכולם מוזמנים לכאן בלי לחשוב הרבה על זה. משום מה, הזאב שלי היה חסר מנוחה עם החדשות האלה. אבל היותו חסר מנוחה זה לא משהו חדש. אני לא משחרר אותו לעתים קרובות כמו שאני צריך. כי אני יודע שהוא מפחיד את רוב חברי הלהקה שלי. אז אני בדרך כלל משחרר אותו רק כשאני יודע שרוב חברי הלהקה ישנים. בזמן שלוקה ואני דיברנו, הדלת נפתחה שוב, ולפני שהבנתי, הייתה לי את רוז הקטנה שלי קופצת לשבת על הברכיים שלי. היא בת שלוש עכשיו ותהיה בת ארבע בעוד 10 ימים. "שלום, אבא." היא אומרת בשמחה. "שלום, רוז הקטנה שלי. את מוכנה לארוחת ערב?" "כן, אבא." אנחנו הולכים לחדר האוכל הגדול שבו חברי הלהקה יכולים לבחור לבוא ולאכול. אחרי ארוחת הערב, לקחתי אותה לקומה שלי, ובילינו זמן במשחק ומאוחר יותר צפינו ב"היפה והחיה". היא נרדמה לפני שזה נגמר, ואחרי שווידאתי שהיא ישנה שינה עמוקה, עזבתי את הבית כדי לצאת לריצה קטנה. כדי שגם לי תהיה שנת לילה טובה.