לוגן עצרתי את נשימתי בלי לשים לב כשרוז שאלה את ליב אם ליב תהיה אמא שלה. ליב הסתכלה עליה עם כל כך הרבה אהבה שקצב הלב העצבני שלי התחיל להירגע. "אם זה ישמח אותך, אז כן, אני אשמח להיות אמא שלך," ליב אומרת לרוז בקול רך אבל נמנעת ממבט בעיניי. רוז התחילה לבכות, לא בגלל שהיא עצובה אלא בגלל שהיא קיבלה משהו שהיא החמיצה במשך כל ארבע שנות חייה. היא התכרבלה בזרועותיה של ליב, וליב חיבקה אותה בחוזקה. "רציתי אמא