אוליביה - הווה "יותר חזק, אוליביה. אני יודע שאת יכולה להיות יותר טובה מזה." אחי, מאט, בקול תובעני של מורה. מנסה לרצות אותו, אני בועטת בשק חזק ומהר יותר ועושה סדרה של בעיטות וחבטות מבולבלות. כשאני מביטה לאחור, אני רואה אותו מהנהן באישור. "הרבה יותר טוב. בואי לשבת." ואני ניגשת ומתיישבת ליד חבריי לכיתה. זה יום שישי, ובכל יום שישי, הוא בוחן אותנו. לפעמים כמו זה, כשאנחנו מראים כוח על שק האיגרוף. פעמים אחרות אנחנו נלחמים בו או אחד בשני. אחי הוא מורה מדהים, אבל הוא גם אומן על ידי אבא שלנו, בדיוק כמוני. אבא שלנו הוא אחד הלוחמים הטובים ביותר בלהקה, ועבורו, זה לא משנה אם אתה בן או בת. באומרו שאנחנו חיים בעולם מסוכן, הוא חושב שכל זאב צריך להיות מסוגל להילחם, לפחות, כדי להגן על עצמו. אז מאז שהייתי ילדה, אומנתי אך ורק על ידי אבא שלי עד שהייתי מספיק מבוגרת כדי להצטרף לתוכנית האימונים הראשונה. רבים אומרים שאבא הוא הלוחם הטוב ביותר, אבל כשראש הלוחמים הזקן נפטר, אלפא בחר במקום זאת חבר קרוב שלו. אבא לא אמר דבר ופשוט המשיך בחייו כרגיל. דואג למאט ולי אחרי שאמא שלנו מתה מאיש-זאב, איך הורעלה אף אחד לא ידע. בהיותו יום שישי, האלפא שלנו, אלפא קולטון, עבר לראות איך האימונים מתקדמים. התחלתי להרגיש מאוד לא בנוח בכל פעם שהאלפא היה בסביבה. בגלל הכל, הייתי מוצאת אותו עוקב אחרי בעיניו. וכשתפסתי אותו עושה את זה, הוא היה קורץ לי. חלק מחברי הלהקה אומרים שהאלפא התחיל להשתגע אחרי שהבת זוג והל Luna שלו נהרגו בתקיפה של נוכל. הם אומרים שהוא הפך לבלתי צפוי והורה לנשים רבות לחדר השינה שלו, שחלקן לא יצאו משם בחיים. כולם חושבים שהוא צריך לפרוש ולתת לבן שלו, קרטר, לתפוס פיקוד, אבל הוא מסרב ואומר שהבן שלו לא מוכן. קרטר היה בסדר, לא מישהו שהיה לי איתו הרבה קשר, אבל הוא נראה הוגן וידידותי עם כולם בלהקה. הוא היה בן 22 ועדיין לא מצא את בן הזוג שלו. ישבתי כאן, שקועה במחשבותיי, וצל גדול כיסה אותי לפתע. כשהרמתי מבט, ראיתי את אלפא קולטון מביט בי מלמטה לפני שהתיישב לידי. "את לוחמת מיומנת מאוד, אוליביה." הוא אמר כשסקר אותי, עיניו בודקות את הקימורים שלי. "תודה, אלפא," עניתי, מנסה להסתתר, אבל זה היה קשה מכיוון שלבשתי מכנסיים קצרים וחזיית ספורט. "וגם יפה מאוד. את נראית בדיוק כמו אמא שלך." עיניו בדקו אותי שוב, וגרמו לי לרצות לזחול מעורי ולהתחבא. לפני שאני מספיקה לענות, אחי ניגש ומברך בכבוד את האלפא שלנו לפני שהוא אומר לי ללכת הביתה להיום. אני קופצת, אסירת תודה שנאמר לי לעזוב, וממהרת החוצה אחרי שאמרתי את שלום. נכנסת לביתנו הקטן, אני הולכת ישר לחדרי ופושטת את בגדי האימון לפני שאני נכנסת לחדר האמבטיה שלי כדי להתקלח. אחרי המקלחת, אני מתלבשת בג'ינס בצבע קרח וחולצת בטן. אני בדרך כלל לא משתמשת בהרבה איפור, אבל אני מוסיפה קצת מסקרה ושפתון. הערב הוא יום ההולדת השמונה עשרה של יין מהכיתה שלי, אז תהיה מסיבה הערב שבה כולם יחכו ויראו את הנערה משתנה בפעם הראשונה ואם היא תמצא את בן זוגה בתוך הלהקה. למצוא את בן הזוג שלך זה עניין גדול. בן הזוג שלך הוא הנפש התאומה שלך, החלק האחרון של עצמך. אנחנו יכולים להרגיש את הזאבים שלנו כשאנחנו מגיעים לגיל שש עשרה, אבל הזאבים שלנו לא מסוגלים להשתנות או לזהות את בן הזוג שלהם לפני שאנחנו מגיעים לגיל שמונה עשרה. זה קורה שגבר ירגיש את בן זוגו למרות שהיא לא בת שמונה עשרה. אבל רוב הפעמים שזה קורה, הבחור מחכה בלי לומר דבר. זה גם קורה שבני זוג דוחים אחד את השני. עבור זה שעושה את הדחייה, זה אומר שהוא או היא לא יקבלו הזדמנות של סיכוי שני, בן זוג, שקורה בעיקר אם מישהו מאבד את בן זוגו. אבל לא כולם מקבלים הזדמנות שנייה. אנחנו גם לא מתקשרים עם הזאב שלנו באופן מלא לפני שהגענו לגיל שמונה עשרה. אז אנחנו לא מדברים כל הזמן. התקשורת שלנו היא באמצעות רגשות, שיכולים להיות קצת מסיחים את הדעת אם יש לך זאב חצוף. בזמן ארוחת הערב, ירדתי למטה ואכלתי ארוחת ערב עם אבא ואחי. אבל יוצא דופן איך שאנחנו תמיד מדברים ונהנים. היה שקט ומתוח. לא שאלתי למה בהנחה שאבא בטח עבר יום מלחיץ. "אוליביה?" "כן, אבא?" הרמתי אליו מבט. "מחר, אני רוצה שתארזי תיק. אנחנו הולכים לבקר את סבא וסבתא שלך בלהקה של ירח הדם. ואנחנו יוצאים ביום ראשון, אז תוודאי לארוז כל דבר חשוב שלא תרצי להשאיר מאחור, מכיוון שלא נהיה כאן זמן מה." הוא אומר לי, וגורם לי להסתכל עליו. "למה? משהו לא בסדר?" אני שואלת. "סבא וסבתא שלך מזדקנים, והם מתגעגעים לשניכם. אז הסכמנו שנלך לשם לזמן מה. הכל סוכם על ידי האלפא שלנו ללכת לבקר משפחה וגם את האלפא של להקת ירח הדם." הוא מסביר. "בסדר, אבא. אני אארוז מחר." אני עונה, והוא מחייך. כשסיימנו לאכול, אני עוזרת בניקיון ואז מחבקת את אבא לפני שאני הולכת להיות במסיבה. מאט מצטרף אלי כי אולי היא-זאב יכולה להיות בת זוגו, והוא נעשה חרד למצוא אותה בקרוב. אחרי שהיינו במסיבה במשך שעה, ראינו את הנערה מוצאת את בן זוגה בין אחד הבחורים שהשתנו לאחרונה. וזה מדהים לראות איך הנשמות שלהם מושכות אותם יחד בחיבוק חם ומלא אהבה. אני רוצה את זה כשאגיע לגיל שמונה עשרה בעוד חודש, למצוא את בן הזוג האמיתי שלי שאיתו אחלוק את חיי. שוב הייתי כל כך שקועה במחשבות שלא ראיתי את האדם מתקרב אלי לפני שהתיישב לידי. ואני קצת בהלם לראות את קרטר, בנו של האלפא, מתיישב לידי. "שלום, אוליביה." הוא מברך אותי. "שלום, אלפא קרטר," עניתי בכבוד. "אה, אני לא האלפא, אז רק קרטר." הוא אומר, מחייך, ואני מחייכת בחזרה "שמעתי שאת והמשפחה שלך הולכים לבקר משפחה מלהקה אחרת." "כן, אנחנו כן," אני מאשרת. "זה נהדר." הוא אומר, עדיין מחייך, ואחרי זמן מה, הוא קם ומתערבב עם בני הנוער הרבים כאן. אחרי כמה שעות נוספות, מאט מוצא אותי, ואנחנו מסכימים ללכת הביתה. כשיצאנו ובדרכנו, שמענו מישהו קורא בשמותינו, ומישהו רץ לעברנו. כשאנחנו מסתובבים, אנחנו מזועזעים לראות שזה קרטר. "מאט, אוליביה." הוא מברך אותנו לפני שהוא ממשיך. "רציתי לדבר איתכם." הוא אומר ומסתכל עלינו. "מה אנחנו יכולים לעשות בשבילך, אלפא," מאט אומר, לוקח פיקוד. "בבקשה, מאט, אל תקרא לי אלפא, ואני רוצה לעזור לך." הוא אומר, ואנחנו מסתכלים עליו, אני לא בטוחה במה הוא רוצה לעזור לנו. "כשאתם הולכים לבקר את הלהקה האחרת. אל תחזרו, במיוחד את, אוליביה. תשארו שם, איפה שתוכלו להיות בטוחים." הוא אומר. "מה אתה." אני מתחילה, אבל מאט מתפרץ. "הכל בשליטה קרטר," מאט אומר, מסתכל על קרטר, שמסתכל עליו בחזרה ומהנהן. "טוב, דעו שאני מצטער ומנסה לסיים את זה. אני מאחל לכם נסיעה בטוחה." במילים אלה, הוא עזב.