אחרי יום עמוס בחברה, איבון הייתה עייפה מכדי אפילו להרים את זרועותיה ועלתה למיטה ברגע שהגיעה הביתה. לא זמן רב לאחר מכן, דלת חדר השינה נפתחה. הנרי דרך על השטיח ונכנס לחדר. הודות לפנס הרחוב מחוץ לחלון, הוא יכול היה לראות את איבון ישנה על המיטה. הוא האט את צעדיו והתגנב לצד המיטה. השמיכה הייתה זרוקה על איבון, ובגדיה היו מקומטים בשל תנוחת השינה שלה. נראה שאיבון מעולם לא לבשה את הבגדים שהנרי ביקש מסו להכין עבורה. בהתחשב במראה שלה, היא כנראה לא תיראה טוב בבגדים האלה, לא משנה כמה הם יקרים. לכן, עדיף לה להתלבש בבגדים פשוטים יותר. הנרי הביט באדם השוכב על המיטה עם רמז של גועל בעיניו. "מממ..." פניו של הנרי התעוותו מעט בתנועות הפתאומיות ובתת מודע עשה כמה צעדים אחורה. התברר שאיבון רק התהפכה עם אנחה רכה. היא משכה את צווארון החולצה שלה, כנראה מחוסר הנוחות של שינה בבגדי המשרד שלה. איבון הפכה את גופה שוב והחליקה את ידה לתוך בגדיה. לאחר שחיטטה קצת, היא הסירה את החזייה שלה. אז היה הקלה על פניה. היא עברה לתנוחה נינוחה יותר והמשיכה לישון. מבטו הלוהט של הנרי נפל על גופה. איבון הרגישה הרבה יותר בנוח לאחר הסרת החזייה שלה. היא שכבה קצת, ואז חשבה לקום להתקלח. היא לא ציפתה לראות מישהו עומד ליד מיטתה ברגע שפקחה את עיניה. "אההה!" היא צרחה בהלם וכמעט נפלה מהמיטה. "על מה את צועקת?" הנרי קימט את מצחו לעברה ופתח את כפתורי חולצתו בעצבנות. "ל-לא כלום... רק תהיתי למה אתה כאן." איבון הקלה לשמוע שזה הנרי, אבל מהר מאוד הביטה בו שוב בחשד. "למה אני לא יכול להיות כאן?" הבעה על פניו התכהתה. "איבון פריי. כדאי שתזכרי שאנחנו נשואים. את מחשיבה את עצמך כרווקה בגלל שכמעט ולא הייתי בבית בשנים האחרונות?" "לא, בכלל לא." איבון הבינה שאמרה משהו לא נכון שוב ומהר קמה כדי להסביר את עצמה. "לא ידעתי שתחזור הערב. אני אבקש מסו להכין את חדר האורחים!" "חדר אורחים? למה אני צריך לישון בחדר האורחים? אני האורח כאן?" "לא, לא לזה התכוונתי!" איבון קמה במהירות, ואז שאלה בזהירות תוך כדי שהיא מביטה בפניו המאפירות, "א-אתה הולך לישון איתי הלילה?" "אני לא יכול?" ההבעה על פניה הרגיזה אותו עוד יותר. האישה הזאת באמת לא הבינה שהיא כבר נשואה, שלא לדבר על כך שהיא רואה בו את בעלה. אחרת, למה היא תהיה כל כך מופתעת מהופעתו? בשלוש השנים האחרונות הוא מעולם לא דאג לדברים האלה. עכשיו כשהוא חשב על זה, הוא לא ידע באיזו מטרה האישה הזאת נישאה לו מלכתחילה! "כמובן שאתה יכול, אבל..." איבון שיחקה באצבעותיה. "למה אתה ישן איתי כאן הלילה? שתית יותר מדי?" "אני נראה כאילו שתיתי יותר מדי?" הנרי צמצם את עיניו. "אז למה שלא תסתכלי טוב על עצמך עכשיו?" "אני?" איבון נדהמה לרגע, ואז מהר הביטה למטה על עצמה ואחזה בצווארון שלה בהלם. "אני... אני..." היא הסמיקה ונאלמה דום. הנרי בהה בה בקרירות ולא טרח להסתיר את הטון הלועג בקולו. "לא הסרת את זה במיומנות ממש עכשיו? למה את מכסה את זה עכשיו?" "חשבתי שאני לבד כאן!" איבון מיהרה להרים את החזייה שלה מהרצפה והסתירה אותה מאחורי גבה. הנרי הידק את שפתיו. "גם אם היית לבד, את עדיין צריכה לשים לב יותר לתדמית שלך כגברת לנקסטר. אל תביישי את משפחת לנקסטר או תעשי צחוק מעצמך!" "אני מבינה." איבון השפילה את מבטה בבושה. "אני לא אעשה את זה שוב בפעם הבאה," היא מלמלה. הנרי נחר בקרירות ושחרר אותה. הוא פשט את מעילו והלך לכיוון הספה. איבון הצצה עליו כמה מבטים, ואז נאנחה בהקלה לפני שנכנסה לחדר האמבטיה. טובלת באמבטיה, היא כיסתה את פניה בידיה. ליבה היה מלא עצבנות וציפייה. לא היה לה מושג מה עובר בראשו של הנרי. הוא לא רק חזר מרצונו לגור איתה משום מקום, אלא הוא אפילו רצה לחלוק איתה את החדר! האם ייתכן שהוא סוף סוף החליט להפוך לבעלה באמת?